“כשאני נכנס לקמפוס, זה מאוד מלחיץ אותי. אבל עשיתי סיור בבניין: כיף לכם!”

העולם בחוץ לא נראה ככה! בכלל! יש מקומות בודדים ביותר שנראים דומה, אבל – לא האולפן, לא החדר עריכה, לא הקונטרול, לא הרדיו, זה לא נראה ככה. זאת חממת פיתוח של תוכן – זו אכן חממה.
כולכם, בין אם תרצו או לא תגלשו עם היצירה שלכם למרחבי האינטרנט. במקביל להיותי שחקן, אני עמוק באינטרנט, אני יוצר באינטרנט – לא למטרות רווח. פריים טיים – טלוויזיה – זה רק, רק כסף! זה המצב היום. זה שוק מאוד קטן, שני ערוצים מסחריים והשיקול המרכזי והיחידי הוא כסף. שם המשחק: פורמט ! כשחזרתי מחו”ל ב 2006, מפוחד עם חלומות לא ברורים. ידעתי שאני רוצה לעשות משהו בתחום. בגיל 31 הייתה לי מחברת שכתבתי בה מבזקי חדשות של נונסנס – עם דמות בשם יותם בל. בנענע הקימו מדור תוכן, חיפשו תכניות.. לא ידעתי לעשות פיטץ’, בייבל.
כשכתבתי את הדמות הקטנה הזאת לא התכוונתי להגיע לפריים טיים, להרוויח כסף, לייצר פורמט וזה קרה. זה לא נעשה משיקולים כלכליים ואמרתי – וואו! כל הכבוד לתעשייה הזאת. הקמנו אתר – bimkom.tv לפני 7 חודשים. שמנו כמה תכניות שלנו עם יותם בל, שינקין פינת הגלבוע. לאט לאט קיבלנו הדים, ראינו שזה עובד ובאתר הצענו לאנשים להציע לנו פורמטים וגילינו שאנשים בתעשייה הזאת, מפורסמים, ידועים, מרוויחים היו רוצים לעשות פורמטים.:

“אתם בחרתם במקצוע הזה. זה תחום אדיר, לא ממליץ ללכת לשום מקום אחר . זה הכי כיף בעולם.. אבל רוב הדברים לא קורים. ככה זה. לכולם יש רעיונות מאוד טובים. הגעתי כמעט לשידור, לצילום וברגע האחרון, הגופים המשדרים מחליטים שלא. אתה לא יכול לדעת מה השיקולים, אולי כי יש פחד, לכן הכל נראה אותו דבר ורק פעם ב.. יש משהו חדש. אל תיקחו את זה למקום של תסכול, תרגישו מוחמאים. קשת מכתיבה את התכנים… רק אם קשת מייצרת משהו, אז האחרים מחקים. עכשיו גם רשת מתחילה להוביל.

באינטרנט מותר לטעות, לא אומרים לך מה לעשות. מותר להיכשל.. אנחנו לא יודעים כמה צופים יש לנו, בכנס יוצרים ברשת ביולי אמרתי “לבנות מודל כלכלי באינטרנט זה מאוד מטופש ואם מישהו היה יודע מה המודל של המפלצת המוזרה הזאת היו ממציאים הרבה דברים שמרוויחים מזה כסף” מרוויחים למוצרים נלווים, לא מהאינטרנט. עושים את זה לא בשביל כסף אלא בשביל לעשות. מה שכן יודעים שהטלוויזיה הולכת בצורה בוטה יותר ויותר לריאליטי, שעשועונים, ניצול וציניות. זה המצב, זה מצער, אבל זה המצב. טלוויזיה הולכת לכסף. בטלוויזיה הכל נראה אותו דבר ורק פעם ב.. יש משהו חדש.

אם אתה רוצה ליצור אתה הולך לקולנוע, או לאינטרנט. אחת הסיבות שאנחנו לא מסתכלים על כמה צופים יש זה שפעם הבאה שאני אשב על הסט אני אגיד לעצמי – אני עושה משהו בשביל 600 איש וזה מבאס. ראיתי שאתם, והבוגרים עושים דברים לאינטרנט – זה טוב! אבל תורידו דופק. אל תוותרו על חלומות ואל תחשבו שאתם לא גאונים ולא עשירים ממה שאתם עושים. זה לוקח זמן, זה המון מזל. אי אפשר לנחש מה שיאהבו. יכול להיות שתעשו משהו גאוני ולא יאהבו. כמות ה-לא והכישלונות אחרי שנה של בריינסטורמינג זה נורא! כדי להכיל את זה, תורידו את הדופק. אלה מקצועות אדירים, זה מזל לעסוק בזה, ליהנות מזה ולעשות מזה כסף. תחום אדיר ואני מאחל לכם שתהיו אדירים.
אני לא מחפש היום שיאהבו אותו (יותם בל), אני לא אסכים להיכנס לפריים טיים. כמו שהוא הוא לא יכול להתקיים בפריים טיים. החן הזה, שרואים אייפונים ותאורה בפריים לא יכול לקרות בטלוויזיה. עלינו כאן על משהו, זה הכדור. אנחנו לא רוצים ללכת למקום אחר. רגוע לנו להיות פה. אני רואה שמאז שהקמנו את האתר, כמות ההתעניינות גדלה. יש משהו בדבר המוגבל והצנוע הזאת וזה לא מפלצת הטלוויזיה. אם יציעו לי להעביר את הפינה הזאת לארץ נהדרת, אני אגיד לא. אין לי טלוויזיה בבית, אני לא צופה בטלוויזיה כבר 12 שנה. אני לא חסיד שרק מה שבטלוויזיה הוא רלוונטי. המכשיר לא ידידותי למשתמש ולא לעוסק בו. כשבן אדם ממציא פורמט והוא חושב שהוא יהיה עשיר מזה – זה לא נכון. כדי שתהיה עשיר זה צריך להימכר ל 20 מדינות מערביות וישדרו הרבה עונות. גם אם לכם יש רעיון, גם אם יישאר לכם 10% (במקרה הטוב – ככה זה) לא תרוויחו מזה כסף.

מפגש עם ירון ברובינסקי